רש"י על חולין פ״ד ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ו׳ »

5 דָּרֵשׁ רַב עֵינָא אַפִּתְחָא דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא: הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת חַיָּיב לְכַסּוֹת. אֲמַר לְהוּ רַבָּה: אֶשְׁתּוֹמָא קָאָמַר, לִישְׁמְטוּהּ לְאָמוֹרֵיהּ מִינֵּיהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹי אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.

פירוש רש"י על חולין פ״ד ב:ה׳

5 לחולה - שיש בו סכנה:

6 חייב לכסות - דכיון דניתנה שבת לידחות אצל שחיטה זו נדחית לכל מצותה של שחיטה זו:

7 אישתומא קאמר - דבר תימה הוא אומר לשון לעיל חולין דף כא. אשתומם כשעה חדא אשטורדישו"ן:

8 לישמטו לאמוריה - יחתכו את לשונו שאמר בה. ל"א גרסינן אי דשמא קאמר אם בשמו הוא אומר לישמטו לאמוריה ישמטו את האמורא מלפניו לביישו:

« רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על חולין פ״ד ע״ב:ו׳ »